הערכים שמובילים אותנו בחיים, משפיעים על איך החיים שלנו נראים.

מהם הערכים שחשובים לך ושאת חיה על-פיהם?

סבא שלי, יצחק דמבינסקי (לימים יצחק אלון) נולד ב- 8/1/17 בפולין, עלה לארץ, השתקע בקיבוץ אילון – שם נולדו ושם גידל את שלושת ילדיו (הבכור הוא אבי).
אימו של סבי גידלה אותו לבדה, לאחר שאביו נפטר.
סבא שלי תמיד היה איש המילה הכתובה – מאז שהיה צעיר ועד לימיו האחרונים.
כשהנכדים הראשונים שלו הגיעו לגיל 12-13, שבו הם מתבקשים לעשות את עבודת השורשים בבית הספר – הנכדים (אחי הגדול ובן דודי) ביקשו ממנו שיספר להם על מה שקרה לו בפולין עד ההגעה לארץ.
והוא, שכבר הבין שגם הנכדים האחרים, שעדיין קטנים, ירצו לדעת זאת באיזשהו שלב, ישב וכתב עבור כולנו את כל מה שעבר עליו מילדותו בפולין, דרך המסע לארץ וההשתקעות במרחביה, ולאחר מכן בקיבוץ אילון.

סיכמתי כאן – קודם כל עבורי ועבור ילדיי – את השיעורים שלמדתי ממנו – לא מתוך מה שאמר או כתב, אלא מתוך ההסתכלות שלי כנכדה על ההתנהלות היומיומית שלו (מודה שלא את כולם אני מצליחה ליישם במלואם, אבל הוא ממשיך לתת לי השראה, וככל שהזמן עובר, אני מתבגרת וההיסטוריה מתפרשת מול עינינו, אני יותר ויותר מודה לסבא שלי על ההשראה שהיה):

1. הומור

גם בזמנים מורכבים, ועל אחת כמה וכמה בזמנים טובים. הומור מיטיב, שלא יורד על אחרים, אלא כזה שמלטף. גם אם הוא חוזר על עצמו ואת יודעת מה הוא הולך להגיד (מה קורה עם הזמרת הזו באירוויזיון? הגיעה עד לשם ואין לה כסף לבגדים לכסות את עצמה?)

2. מסירות למשפחה

תמיד תמיד בחיבור וקשר עם כל אחד מאיתנו במשפחה, תמיד הצליח ליצור תחושה שאנחנו כל כך חשובים לו ושהוא גאה בכל אחד ואחת מאיתנו, ותמיד היה שולח "מתנונת קטנטונת" לימי ההולדת של כולם – שהצליחה להגיע בדואר בזמן ליום ההולדת. תמיד דואג ואכפתי.

3. חיבור לאמת

גם במחיר נונ-קונפרמיות – גם כשזה לא היה נהוג בקיבוץ, ואפילו מנוגד לחלוטין – כשביתו הפעוטה פחדה כל-כך, הוא היה נכנס בלילה לבית הילדים, פורש שמיכה על הרצפה וישן לידה כדי להרגיע אותה. שלא לדבר על היציאה מפולין, לאחר שהגיע לעיירה שלו להזהיר שמחסלים יהודים באופן שיטתי – ושזה לא שמועות, אלא ידיעות ששמע אישית ממי שברחו משם – וכאשר כל שאר האנשים בעיירה לא האמינו, הוא לקח את חברתו/אישתו ויצא בדרך לא-דרך לישראל, ובכך ניצל והציל, ואנחנו בחיים. וואו, מזל שה-CIA עוד לא המציאו אז את המושג קונספירטור שנועד להגחיך את מי שאומר דברים אחרים ממה שהשלטון רוצה.

4. קטן,צפלון, אבל עוצמתי וחזק

גם פיסית – כשברחו – הוא הצליח להכניס את אישתו (סבתי) לקרון רכבת נוסע דרך חלון השירותים, ואז תפס בחלון מבחוץ – וכך נסע קילומטרים רבים. כשקפאו לה הרגליים הוא נשא אותה עליו. וגם מול קשיים רגשיים ענקיים – היו בו את הכוחות והעוצמה להמשיך הלאה.

5. שפע

לבחור לחיות במקום שבו אתה עושה מה שאתה יכול, ומקבל מה שאתה צריך. אין צורך לאגור לימים גשומים, כי תמיד יהיה מספיק, אין צורך לקחת יותר ממה שצריך (כי בטח תזרוק את זה אח"כ). אתה חי בבטחון מלא שמה שאתה צריך – יסופק לך בזמן. וזה שפע אמיתי.

6. אכפתיות לאחרים

אפילו בבית החולים, בשבועות לפני פטירתו, תמיד דאג לאחיות, שלא יהיה להן קשה מידי. ולא משנה מה היה מצבו – היה חשוב לו שלאחרים יהיה טוב.

7. תלמיד תמידי

בכל הזדמנות ביקש ללמוד – בין אם עצמאית ובין בעזרת מורים. למד ערבית כשהגיע לארץ, בשנים האחרונות לחייו גם למד בקתדרה למבוגרים – על הספרים החיצוניים לתנ"ך ועוד ועוד.

8. אחריות אישית

לא היה צריך ש"ידרבנו" אותו. מה שנגע בו – השתדל לעשות בתשומת לב, מקצה לקצה. היה אחראי על כל מה שקשור לכתיבה לאירועים וטקסים בקיבוץ, לארכיון ועוד.

9. עמידות

היכולת המדהימה של להתחיל מחדש בכל פעם, גם כשהכל מתמוטט.

סבא, תודה שהיית חלק מחיי בדרך כל כך נוכחת, מיטיבה, רכה, עוצמתית ואכפתית.

מוזמנים לכתוב לי כאן ולהגיב – למה התחברתם?